עבירות סמים

ההבחנה הקריטית: צריכה עצמית מול החזקה שלא לצריכה עצמית

פקודת הסמים המסוכנים עורכת הבחנה מהותית בין שתי קטגוריות, וההבדל ביניהן הוא תהומי:

החזקה לצריכה עצמית , עונש מקסימלי של 3 שנות מאסר. החזקה שלא לצריכה עצמית , עונש מקסימלי של 20 שנות מאסר.

הסיווג בין השניים לא תלוי רק בכמות, הוא תלוי בכלל נסיבות המקרה, בגרסה שנמסרה בחקירה, בחומר הראיות ובאסטרטגיית ההגנה. ייצוג נכון בשלב המוקדם הוא שקובע לאיזה מסלול ייסווג התיק.

טבלת הכמויות הקבועות בחוק

• סוג הסם: קנביס (מריחואנה, גראס); כמות מקסימלית לצריכה עצמית (נטו): עד 15 גרם
• סוג הסם: שרף קנביס (חשיש); כמות מקסימלית לצריכה עצמית (נטו): עד 15 גרם
• סוג הסם: אופיום; כמות מקסימלית לצריכה עצמית (נטו): עד 2 גרם
• סוג הסם: LSD; כמות מקסימלית לצריכה עצמית (נטו): עד 3 יחידות
• סוג הסם: קוקאין; כמות מקסימלית לצריכה עצמית (נטו): עד 0.3 גרם
• סוג הסם: הרואין; כמות מקסימלית לצריכה עצמית (נטו): עד 0.3 גרם
• סוג הסם: מתדון; כמות מקסימלית לצריכה עצמית (נטו): עד 0.15 גרם
• סוג הסם: מורפין; כמות מקסימלית לצריכה עצמית (נטו): עד 0.3 גרם
• סוג הסם: מאמפטמין (קריסטל מת'); כמות מקסימלית לצריכה עצמית (נטו): עד 0.2 גרם

חשוב: הכמויות הן נטו , לאחר ניקוי גבעולים, שורשים ואלמנטים שאינם הסם עצמו, על ידי מעבדת הסמים במטה הארצי. הכמויות הקבועות הן חזקה הניתנת לסתירה , גם מי שנתפס עם כמות קטנה מהסף עשוי להיות מואשם בסחר, אם נסיבות המקרה מוכיחות שהסם לא יועד לשימושו האישי.

מה קובע את הסיווג בין צריכה עצמית לסחר?

לא רק הכמות. בית המשפט שוקל: אופן האריזה; מספר מנות נפרדות; נוכחות כסף מזומן; אמצעי תשלום; תכתובות טלפון; ועדות עדים. כל אחד מהגורמים הללו יכול להפוך החזקה "לצריכה עצמית" לאישום של "שלא לצריכה עצמית". וכל אחד מהגורמים הללו הוא גם נקודת תקיפה בהגנה, אם מנהלים אותה נכון.

מה קובעת פקודת הסמים?

סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים אוסר על גידול, ייצור והפקה של סמים מסוכנים ללא רישיון, וקובע עונש של עד 20 שנות מאסר, זהה לעונש על סחר. החוק אינו מבחין בין חממה תעשייתית לבין עציץ בודד במרפסת: כל גידול של צמח קנביס ללא רישיון הוא לכאורה עבירה שעונשה המרבי 20 שנה. בפועל, ההבחנה הגורלית היא בין גידול לצריכה עצמית לבין גידול למטרות סחר.

גידול לצריכה עצמית: ההבחנה המכרעת

הפסיקה והנחיות התביעה מכירות בכך שגידול ביתי מצומצם לשימוש אישי שונה מהותית מגידול מסחרי. הפרמטרים הנבחנים: מספר הצמחים, ציוד הגידול (תאורה, השקיה, מאווררים), אריזות ומשקלים, תכתובות מכירה, וכמות התוצרת. גידול בודד ללא סממני סחר יכול להסתיים בענישה מתונה ואף בהסדרים ללא הרשעה; חממה משוכללת תסווג כמפעל סמים. סיווג התיק נקבע במידה רבה בחקירה, ולכן הגרסה הראשונה קריטית.

העבירה החמורה ביותר בפקודת הסמים

סעיף 21 לפקודת הסמים המסוכנים קובע כי בגיר המדיח קטין לסם מסוכן, נותן לו, מוכר לו או משדל אותו להשיג או להשתמש בסם, דינו עד 25 שנות מאסר. זהו העונש החמור ביותר בפקודה כולה, חמור אף מסחר בסמים, והוא משקף את עמדת המחוקק: פגיעה בקטינים דרך סמים היא פשע מהמדרגה הראשונה.

כמה קל להיכנס לגדר העבירה

העבירה אינה דורשת "סוחר" קלאסי: בגיר צעיר בן 18 וחצי שמעביר ג'וינט לחבר בן 17.5 במסיבה, מקיים לכאורה את יסודות העבירה. בחבורות מעורבות של צעירים סביב גיל 18, קו הבגירות חוצה את החבורה, וכל העברת סם מבגיר לקטין, גם בין חברים, גם בחינם, היא הדחת קטין. אלו תיקים שבהם צעירים נורמטיביים מוצאים עצמם מול אישום שעונשו המרבי 25 שנות מאסר.

מה קובע את התוצאה בפועל?

בתי המשפט מבחינים בין מדיח שיטתי שמנצל קטינים לבין שיתוף חד-פעמי בין בני גיל קרובים: פערי הגיל, יוזמת ההעברה, התמורה, כמות הסם והקשר בין הצדדים. בתיקים המתונים ניתן לפעול להמרת האישום לעבירת סמים רגילה, להסדרי טיעון מקלים ולעיתים לסיום ללא הרשעה, אך זה מחייב ניהול נכון מהחקירה הראשונה: הודאה גורפת שנמסרה בלי הבנת המשמעות סוגרת דלתות.