סעיף 368ג קובע: העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו עד 7 שנות מאסר; ואם היה העושה אחראי על הקטין או חסר הישע, הורה, מטפל, איש צוות חינוכי או כל מי שמופקד עליו, דינו עד 9 שנות מאסר.
מה קובע סעיף 368ג לחוק העונשין?
סעיף 368ג קובע: העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו עד 7 שנות מאסר; ואם היה העושה אחראי על הקטין או חסר הישע, הורה, מטפל, איש צוות חינוכי או כל מי שמופקד עליו, דינו עד 9 שנות מאסר. "חסר ישע" מוגדר כמי שמחמת גילו, מחלתו, מוגבלותו הגופנית או הנפשית, או כל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצורכי מחייתו, בריאותו או שלומו.
מהי "התעללות"? ההבחנה מתקיפה
הפסיקה הגדירה התעללות כהתנהגות אכזרית, משפילה או מבזה, החורגת מפגיעה רגעית: לרוב סדרת מעשים לאורך זמן, או מעשה בודד חמור במיוחד. התעללות נפשית אינה מחייבת מגע כלל: השפלות שיטתיות, בידוד, איומים והפחדות. ההבחנה בין "תקיפה" ל"התעללות" היא לב המשפט ברוב התיקים: היא ההבדל בין עבירה שעונשה שנים בודדות לעבירה שעונשה 7 עד 9 שנים, ובין תיוג של אירוע חד-פעמי לתיוג של מתעלל.
הזירות הנפוצות: בית, גן, מוסדות סיעוד
תיקי התעללות נפתחים בשלושה מוקדים עיקריים: המשפחה, לרוב בעקבות דיווחי חובה של גורמי חינוך ורפואה, ולעיתים על רקע סכסוכי גירושין שבהם ההאשמה משמשת כנשק; מסגרות חינוך וגנים, שם מצלמות הן הראיה המרכזית, ופרשנות קטעי וידאו קצרים, האם משיכת יד היא "הכוונה" או "התעללות", מוכרעת על ידי מומחים; ומוסדות סיעוד, בטיפול בקשישים ובאנשים עם מוגבלות. בכל אלו, לצד ההליך הפלילי, מתנהלים הליכי רווחה, פיקוח ורישוי שמאיימים על המקצוע כולו.
חובת הדיווח
החוק מטיל חובת דיווח על כל אדם שיש לו יסוד סביר לחשוב שנעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, וחובה מוגברת על אנשי מקצוע. אי-דיווח הוא עבירה בפני עצמה. מנגד, דיווחים מופרזים ושגויים ממיטים חקירות על חפים מפשע, וההתמודדות איתם דורשת ליווי מיידי.
ייצוג משפטי
עו"ד ישראל עראמה, יוצא פרקליטות מחוז תל אביב, מייצג הורים, אנשי חינוך ומטפלים החשודים בעבירות התעללות, וכן משפחות של נפגעים, ופועל בממשק המורכב שבין הפלילים, הרווחה והרישוי המקצועי. פנה לייעוץ ראשוני ללא התחייבות לפני מסירת גרסה.
מה קובע סעיף 368ג לחוק העונשין?
סעיף 368ג קובע: העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו עד 7 שנות מאסר; ואם היה העושה אחראי על הקטין או חסר הישע, הורה, מטפל, איש צוות חינוכי או כל מי שמופקד עליו, דינו עד 9 שנות מאסר. "חסר ישע" מוגדר כמי שמחמת גילו, מחלתו, מוגבלותו הגופנית או הנפשית, או כל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצורכי מחייתו, בריאותו או שלומו.
מהי "התעללות"? ההבחנה מתקיפה — מה חשוב לדעת?
הפסיקה הגדירה התעללות כהתנהגות אכזרית, משפילה או מבזה, החורגת מפגיעה רגעית: לרוב סדרת מעשים לאורך זמן, או מעשה בודד חמור במיוחד. התעללות נפשית אינה מחייבת מגע כלל: השפלות שיטתיות, בידוד, איומים והפחדות. ההבחנה בין "תקיפה" ל"התעללות" היא לב המשפט ברוב התיקים: היא ההבדל בין עבירה שעונשה שנים בודדות לעבירה שעונשה 7 עד 9 שנים, ובין תיוג של אירוע חד-פעמי לתיוג של מתעלל.
הזירות הנפוצות: בית, גן, מוסדות סיעוד — מה חשוב לדעת?
תיקי התעללות נפתחים בשלושה מוקדים עיקריים: המשפחה, לרוב בעקבות דיווחי חובה של גורמי חינוך ורפואה, ולעיתים על רקע סכסוכי גירושין שבהם ההאשמה משמשת כנשק; מסגרות חינוך וגנים, שם מצלמות הן הראיה המרכזית, ופרשנות קטעי וידאו קצרים, האם משיכת יד היא "הכוונה" או "התעללות", מוכרעת על ידי מומחים; ומוסדות סיעוד, בטיפול בקשישים ובאנשים עם מוגבלות. בכל אלו, לצד ההליך הפלילי, מתנהלים הליכי רווחה, פיקוח ורישוי שמאיימים על המקצוע כולו.
חובת הדיווח — מה חשוב לדעת?
החוק מטיל חובת דיווח על כל אדם שיש לו יסוד סביר לחשוב שנעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, וחובה מוגברת על אנשי מקצוע. אי-דיווח הוא עבירה בפני עצמה. מנגד, דיווחים מופרזים ושגויים ממיטים חקירות על חפים מפשע, וההתמודדות איתם דורשת ליווי מיידי.
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.
שיחה ראשונית ללא התחייבות