רצח וניסיון רצח

עבירת הרצח במשפט הפלילי הישראלי

מבוא

רצח נחשב לפשע החמור ביותר בכל תרבויות העולם. בישראל, העונש המרבי הוא מאסר עולם, בשונה ממדינות שונות בארצות הברית, שם ניתן לגזור עונש מוות. אך גם בתוך מסגרת זו, הדין הישראלי יצר מדרג מורכב של עבירות המתה, שעבר רפורמה מהותית בשנת 2019. הבנת המדרג הזה, וההבחנות הדקות שבתוכו, היא לעיתים ההבדל בין מאסר עולם חובה לבין עונש מופחת משמעותית.

רקע: הרפורמה בעבירות ההמתה

עד לשנת 2019, עבירות ההמתה בישראל התבססו על פקודת החוק הפלילי המנדטורי משנת 1936, וכללו שלוש קטגוריות בלבד: גרימת מוות ברשלנות, הריגה ורצח. החלוקה הגסה הזו הובילה לפערים תמוהים, שופטים נטו להרשיע ברצח מחמת חשש שיפספסו את מסר קדושת החיים, ובמקרים אחרים נגזרו עונשים קלים מדי בגין המתות חמורות.

בעקבות דו"ח הוועדה בראשות פרופ' מרדכי קרמינצר, שהוגש לשר המשפטים בשנת 2011, תוקן חוק העונשין בתיקון מס' 137 ונקבע מדרג חדש ומדויק יותר של ארבע עבירות המתה, המותאמות לחומרת המעשה ולמצב הנפשי של הנאשם.

עבירת הרצח הבסיסית, סעיף 300 לחוק העונשין

סעיף 300 קובע: "הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו: מאסר עולם." החידוש המהותי של הרפורמה הוא שאין עוד צורך להוכיח כוונה מפורשת, גם אדישות גרידא מספיקה להרשעה ברצח.

אדישות מוגדרת בסעיף 20 לחוק כ"שוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות", היעדר אכפתיות מצד הנאשם לגבי חיי הקורבן. בפסק הדין בעניין רצח אריה קרפ בחוף תל ברוך קבע בית המשפט כי גם אם התוקפים לא התכוונו להמית, הם היו שווי נפש לגורלו של המנוח, וזה מספיק.

כוונה , סעיף 20(ב) קובע כי צפיית התוצאה כאפשרות קרובה לוודאי מהווה תחליף לכוונה. המבחן הוא סובייקטיבי: לא מה שאדם סביר היה צופה, אלא מה שהנאשם עצמו צפה באופן אישי.

חשוב לציין: הרפורמה העניקה לשופט שיקול דעת ביחס לעונש, מאסר עולם הוא עונש מקסימום, לא חובה, בעבירה הבסיסית.

רצח בנסיבות מחמירות, סעיף 301א לחוק העונשין

כאשר מתקיימת אחת מאחת עשרה הנסיבות המחמירות הקבועות בסעיף, מאסר העולם הופך לעונש חובה ושיקול הדעת השיפוטי נשלל. הנסיבות המחמירות הן:

תכנון מוקדם או שקילה ממשית לפני ההחלטה להמית; ביצוע המעשה כדי לאפשר, להקל או להסתיר עבירה אחרת שעונשה שבע שנות מאסר לפחות; המתת עד בהליך פלילי או שופט במטרה לסכל חקירה או הליך משפטי; מניע גזעני או עוינות כלפי ציבור; מעשה עונשי במטרה להטיל מורא ומרות על ציבור; המתת בן זוג לאחר התעללות שיטתית או מתמשכת; ביצוע המעשה באכזריות מיוחדת או תוך התעללות; הקורבן הוא חסר ישע, קטין מתחת לגיל 14 או קטין שהעבריין אחראי עליו; יצירת סכנה ממשית לחייו של אדם נוסף מעבר לקורבן; מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור; ביצוע המעשה במסגרת ארגון פשיעה או טרור.

בית המשפט מוסמך, במקרים חריגים שבהם הנסיבות מעידות על דרגת אשמה שאינה חמורה במיוחד, להרשיע בעבירת הרצח הבסיסית בלבד.

המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, סעיף 301ב לחוק העונשין

זוהי עבירה חדשה שנולדה מהרפורמה, ומחליפה את האפשרות הישנה שהייתה קיימת להקל בעונש בנסיבות מסוימות. היא מתקיימת כאשר מתגבשים כל יסודות הרצח, אך קיימות נסיבות המצדיקות תיוג מדויק יותר ועונש מופחת.

הנסיבות הרלוונטיות כוללות, בין היתר: מצב שבו הקורבן התעלל בנאשם או בבני משפחתו באופן חמור ומתמשך עד שגרם למצוקה נפשית קשה; ליקוי בכושר השכלי של הנאשם או הפרעה נפשית חמורה שהגבילו במידה ניכרת את יכולתו לפעול אחרת.

הרפורמה גם הגדירה מחדש את הקנטור, שהיה בעבר מנגנון לשלילת "כוונה תחילה", כנסיבה לאחריות מופחתת. לא כל מה שנאשם ראה כפרובוקציה ייחשב לקנטור, אלא רק מעשים בלתי לגיטימיים במהותם מנקודת מבט חברתית-מוסרית, ונדרש יחס הולם בין ההתגרות לבין הפגיעה בשליטה העצמית. בעניין יונתן הילו (ע"פ 746/14) נקבע כי חייב להיות טריגר סמוך למעשה הרצח. הפסיקה מכירה גם בקנטור מצטבר, התגרות שנמשכה לאורך תקופה, ובלבד שהנאשם לא החליט מראש להמית.

המתה בקלות דעת, סעיף 301ג לחוק העונשין

"הגורם למותו של אדם אחר בקלות דעת, דינו: מאסר שתים עשרה שנים."

הרפורמה הבחינה בין שני סוגי פזיזות: אדישות , כאשר הנאשם פועל בשוויון נפש לאפשרות שהתוצאה הקטלנית תגרם, שדינה כרצח; קלות דעת , כאשר הנאשם מודע לסיכון אך מקווה למנוע את התוצאה ולא מוכן לוותר על הפעולה, שדינה 12 שנות מאסר בלבד. מי שנקט באמצעי זהירות וסבר בתום לב שנטרל את הסיכון, לא ייחשב לפזיז. לעומת זאת, מי שחשב "לי זה לא יקרה", מתקיים בו יסוד המודעות הנדרש. הדוגמאות הטיפוסיות לעבירה זו הן משחקים בנשק, נהיגה מסוכנת שגרמה לתאונה קטלנית ובנייה בניגוד לתנאי בטיחות.

גרימת מוות ברשלנות, סעיף 304 לחוק העונשין

העבירה הקלה ביותר במדרג, המתאימה למקרים שבהם הנאשם לא היה מודע לסיכון כלל, אך היה עליו להיות מודע לו. בשונה מקלות הדעת, כאן נעדרת לחלוטין המודעות הסובייקטיבית לאפשרות גרימת התוצאה.

מדוע חשובה ההבחנה בין העבירות?

ההבדל בין הרשעה ברצח בנסיבות מחמירות לבין הרשעה בהמתה בנסיבות של אחריות מופחתת יכול להסתכם בשנים רבות מאחורי סורג ובריח. ההבחנות הדקות בין אדישות לקלות דעת, בין קנטור מוכר לבין קנטור שאינו עומד בסף המשפטי, ובין כוונה תחילה לבין החלטה ספונטנית, הן שאלות שנאשמים רבים אינם מסוגלים לזהות בעצמם. עו"ד ישראל עראמה, יוצא פרקליטות מחוז תל אביב, מנהל תיקי המתה ורצח תוך היכרות מעמיקה עם האופן שבו התביעה בונה ומסווגת את האישומים. הסיווג הנכון של העבירה הוא לעיתים ההגנה המשמעותית ביותר שניתן להפעיל. אם אתה או מי מקרוביך מעורב בתיק מסוג זה, פנה לייעוץ ראשוני ללא התחייבות מיד.

ניסיון רצח

מהי עבירת ניסיון הרצח?

סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כי המנסה לרצוח אדם ללא הצלחה, בכוונה תחילה, מבצע עבירה פלילית של ניסיון רצח. לפי הסעיף, העבירה מתגבשת כאשר אדם "עושה שלא כדין מעשה, או נמנע שלא כדין מעשות מעשה שמחובתו לעשותו, בכוונה לגרום למותו של אדם, והמעשה או המחדל עלולים מטבעם לסכן חיי אדם." העונש הקבוע בחוק הוא עד 20 שנות מאסר, זהה לעונש הרצח עצמו.

מהו "ניסיון" לפי החוק?

סעיף 25 לחוק העונשין מגדיר ניסיון כך: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה."

ההבחנה בין שלב ההכנה לשלב הניסיון היא קריטית, ולעיתים מאוד קשה לאתר. מעשי הכנה כגון רכישת כלים לביצוע העבירה, גיוס שותפים, התייעצות, איסוף ידע, עריכת תצפית, מעקב אחרי הקורבן או יצירת קשר ראשוני עמו, אינם מהווים כשלעצמם עבירת ניסיון. אולם בשלב מסוים ההכנות מושלמות ומתרחש מעבר לשלב הביצוע, ואז הדין מתחיל לפעול.

בפסק דין ברויאר קבע השופט אדמונד לוי כי קיומה של עבירת ניסיון יוכח באחד משני מבחנים חלופיים: מבחן הקרבה המסוכנת , בוצע מעשה הקרוב במידה מסוכנת להשלמת העבירה לפי תוכניתו של העושה; מבחן תחילת הביצוע , בוצע מעשה המגלה באופן חד-משמעי את כוונת הנאשם לבצע את העבירה, גם אם טרם הגיע לקרבה מסוכנת להשלמתה. מבחנים אלו נוצרו כדי למנוע מעצרי שווא והעמדה לדין של חפים מפשע.

ניסיון רצח לעומת ניסיון בלתי צליח

סעיף 26 לחוק קובע כי "לעניין ניסיון, אין נפקה מינה אם עשיית העבירה לא הייתה אפשרית מחמת מצב דברים שהמנסה לא היה מודע לו או טעה לגביו." המשמעות: גם כאשר תוכנית העבריין לא הייתה יכולה להצליח מלכתחילה, בשל טעות עובדתית שלא ידע עליה, ניתן עדיין להרשיעו. ההבדל בין השניים: ניסיון רגיל לפי סעיף 305 עוסק בתוכניות שהיה להן סיכוי ממשי להצליח והשתבשו; ניסיון בלתי צליח לפי סעיף 26 עוסק בתוכניות שלא היה להן סיכוי להצליח מראש.

היסוד הנפשי, הלב של העבירה

מעבר ליסוד העובדתי, נדרש גם יסוד נפשי של כוונה, וזה הרף הגבוה ביותר בדיני העונשין. לא די בפזיזות ולא די בצפייה גרידא של אפשרות גרימת מוות. הנאשם נדרש לכוון להמית, או לצפות את מות הקורבן כאפשרות קרובה לוודאי מבחינה סובייקטיבית. נהג שנסע בפזיזות ולא פגע באיש לא יורשע בניסיון רצח, שכן הפזיזות אינה מגיעה לרף הנדרש. זו הסיבה שתיקי ניסיון רצח מורכבים מאוד להוכחה, וגם הסיבה שכאשר הרף מוכח, הענישה חמורה בהתאם.

ניסיון רצח מול רצח, מה המשותף ומה שונה?

המשותף לשתי העבירות הוא היסוד הנפשי: הכוונה הסובייקטיבית להמית. זו הסיבה שהמחוקק קבע עונש מקסימום זהה, עד 20 שנות מאסר, לשתי העבירות. הרציונל הוא שמי שכוון להרוג, אך נכשל בכך מטעמים שאינם תלויים בו, אינו מוסרית פחות אשם ממי שהצליח. ואולם, בפועל, בתי המשפט נוטים להקל בעונש בעבירת הניסיון לעומת הרצח המושלם.

דווקא בשל כך, כאשר אדם נפגע מניסיון רצח, חיוני לבנות תיק ראיות מבוסס שיוכיח כוונה ולא רק כוונה לחבול: הקלטות מפלילות, צילומי מעקב, עדויות אופי המצביעות על מניע, כל אלו הופכים את ההבדל בין הרשעה בניסיון רצח לבין הרשעה קלה יותר של חבלה בנסיבות מחמירות. מי שניצל מניסיון רצח ואינו מיוצג על ידי עורך דין פלילי מנוסה, עלול לצפות בתוקפו מורשע בעבירה שאינה משקפת את חומרת מעשיו.

פטור עקב חרטה, מתי הוא אפשרי?

סעיף 28 לחוק קובע כי נאשם שהגיע לשלב הניסיון אך חדל מביצוע העבירה מרצונו החופשי, עשוי לקבל פטור מאחריות פלילית. השופט ג'ובראן קבע מספר תנאים מצטברים:

החדילה ממעשה חייבת להיות מיוזמת הנאשם בלבד ולא כתוצאה מגורם חיצוני. מי שחדל מתוכניתו מפני שראה שוטר מתקרב, לא יהיה זכאי לפטור. לעומת זאת, מי שחדל לאחר שכנוע של הקורבן עצמו, עשוי להיות זכאי, שכן הקורבן נחשב גורם פנימי לביצוע העבירה. ההחלטה להתחרט חייבת להתקבל בעיצומו של המעשה ולא לאחריו. החרטה אינה חייבת לנבוע ממניעים מוסריים, גם מניע כלכלי או חברתי מספיק, כל עוד מדובר בפעולה וולונטרית. הנאשם אינו חייב להיות הגורם הבלעדי למניעת התוצאה, די בנקיטת צעדים מהותיים ויעילים לשם מניעתה.

המקרה של אביעד משה, מורשע בניסיון הרצח של שירה איסקוב, ממחיש זאת היטב: הוא הביע חרטה על מעשיו, אך עשה זאת לאחר ביצועם, ולא תוך כדיהם. בכך לא היה זכאי לפטור. יתרה מזאת, גם אילו חרטתו הייתה בזמן, הפטור לא היה חל על עבירת ההתעללות בקטין שבה הואשם במקביל.

ייצוג משפטי בתיקי ניסיון רצח

תיקי ניסיון רצח הם מהמורכבים ביותר במשפט הפלילי, הן מצד התביעה, שנדרשת להוכיח יסוד נפשי של כוונה ישירה, והן מצד ההגנה, שיכולה לתקוף את שאלת הכוונה, את שלב ההכנה מול שלב הניסיון, ואת עצם סיווג המעשה. עו"ד ישראל עראמה, יוצא פרקליטות מחוז תל אביב, מנהל תיקים מסוג זה משני הצדדים, גם בייצוג נפגעים וגם בהגנה על נאשמים. ניסיון של שנים בפרקליטות מלמד היכן בדיוק ניתן לתקוף את כתב האישום ואיפה הוא חזק. פנה לייעוץ ראשוני ללא התחייבות.